<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן כ"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה, נרא' דמיירי בשולחן שאוכל עליו וכ"ש בשלחן שסודר עליו התבשיל, והצרור מוכיח שעד שיתיר אותו מסיק אדעתיה, ובלבד שלא יהו נוגעין, פי' בצרור אחד אסורין אע"פ שהוא צרור, ונראה דליכא למיגזר משום אכילה, מי' אסור מפני שנוגעין זה בזה וצריכי' הדחה, הרי כל דבר שצריך הדחה וכ"ש קליפה אסור לעשות לכתחילה שמא ישכח ויאכל. מיכאן אסור לשחוט בסכין של גוים אע"פ שבדעתו לקלוף. וראיתי נוהגין בו היתר ולא כיונו יפה, וכמדומה לי שרבי' שלמה פי' דלכתחלה אסור.
<h2>דף קז:</h2>
צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה, נרא' דמיירי בשולחן שאוכל עליו וכ"ש בשלחן שסודר עליו התבשיל, והצרור מוכיח שעד שיתיר אותו מסיק אדעתיה, ובלבד שלא יהו נוגעין, פי' בצרור אחד אסורין אע"פ שהוא צרור, ונראה דליכא למיגזר משום אכילה, מי' אסור מפני שנוגעין זה בזה וצריכי' הדחה, הרי כל דבר שצריך הדחה וכ"ש קליפה אסור לעשות לכתחילה שמא ישכח ויאכל. מיכאן אסור לשחוט בסכין של גוים אע"פ שבדעתו לקלוף. וראיתי נוהגין בו היתר ולא כיונו יפה, וכמדומה לי שרבי' שלמה פי' דלכתחלה אסור.
רשב"ג או' שני אכסנאים אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואינן חוששי', בגמ' אמר רב חנן אמ' שמואל לא שנו אלא שאין מכירין זה את זה, פי' הת' מהני דעות אבל מכירין זה את זה אסור, מהכא הוה בעי למיפשט בפ"ק דשבת [י"ג ע"א] דנידה אסורה לישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו הואיל מכירין זה את, ודחי' לה בגמ' הת' דיעות איכא שינוי ליכא הכא איכא דיעות ושינוי, ומדמדמי להו, מכלל דדינן שוה, ומהמסקנ' הת' דבנידה אסור לישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו אע"ג דאיכא שינוי, ה"ה שני אכסנאים המכירין זה את זה אע"ג דאיכא שינוי אסור. תני' שני אכסנאין שנכנסו לפונדק וכו', ולא אמרו אלא בתפיסה אחת, בתפיסה ס"ד, אלא אימ' כעין תפיסה אחת, סבורני דהכי פירו' דתפיסה אחת, פי' כמו [ב"ב קל"ז ע"ב] תפיסת הבית דמשמ' שהיה להם שותפות יחד זה עם זה, והיינו דקמתמה אלא אימ' כעין תפיס' אחת, פי' כעין שותפות שיש להם קירוב דעת זה אצל זה. ומורי רבי' אליעז' ממיץ פי' (בההי') [כההי'] תפיסה דע"ז פ' ר' ישמעאל [נ' ע"א], דבענן דליהוי גובהה ביני וביני, דאז מיקריין שתי תפיסות, ופירושו איכ' למימ' דגובהה דביני ביני הוי טפי היכירא משינוי. מי' אם מכירין זה את זה אפי' מקפידין זה על זה. ובפ' אע"פ [נ"ז ע"ב] אמ' עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומ' ומה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס ותשקה לאחיה ולאחותה, אי הכי הגיע זמן ולא נישאו נמי, התם דוכתא מייחד לה, פי' שולחן בפני עצמה ואינה סומכת על שלחנם. וסבורני דשני בני אדם דאין מקפידין זה על זה אסורי' לאכול על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה, ואין להם היתר לא בשינוי ולא בגובהה, ופי' מורי לא מסתבר. בירושל' דחלה [פ"ד ה"ד] משמ' הא דחלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן משום דתערובת אפי' אחת באחת מותרת, אבל כל דבר דבעי ביטול ברוב אסור כשנאכלין על שלחן אחד, חיישי' לתערובת ואתי לאיחלופי דשמא יעלה בידו דבר האסור ויאכל.
